האימון האישי שונה מטיפול פסיכולוגי ומייעוץ ארגוני בהיותו מיועד להוביל אל הגשמת מטרות מתוך היכולות הקיימות בידי המתאמן ולא נועד לשנות אותו, וכן בכך שאיננו מנסה להבין את עברו של המתאמן. הבדל נוסף, הוא היותו של האימון האישי כלי אשר שואף לתוצאות בזמן קצר יחסית.
תהליך האימון במהותו הוא סדרת מפגשים בין מאמן למתאמן, כאשר המתאמן מגדיר במהלכם את היעדים שאליהם הוא שואף להגיע והמאמן חותר לסייע לו להגיע אליהם. בבסיס הרעיון של תהליך האימון עומדת הגישה האומרת כי לכל אדם נתונה יכולת בחירה חופשית בכל שלב ושלב בחייו ובכוחו לשנות את דרך התנהלותו. נקודה נוספת בבסיס האימון היא כי לאדם יש יכולת לשנות את מציאות חייו על ידי שינוי תפיסתו על המציאות. המשמעות של הדברים שאותם האדם פוגש היא בידו, ואם ישנה את האופן שבו הוא רואה את המציאות, הוא ישנה גם אותם ומכאן את מהלך חייו. בפני האדם עומדת תמיד האפשרות של שינוי תפיסתו ושינוי דפוסי-פעולתו וכל הנגזר מהם ועל ידי כך להגיע לתוצאות שונות. ישנם מקרים בהם האדם יכול להוביל את התהליך מתוך עצמו, אך יש מקרים בהם העובדה שהוא גם נושא השינוי וגם מוביל השינוי גורמת לקושי בהתמקדות ואז מתעורר צורך באדם חיצוני מן הצד, מלווה שיוביל את התהליך בצורה מקצועית. נקודה זו היא המזמינה לכאורה את מקצוע המאמן, כאדם שמביט מן הצד, אשר בעזרת הכשרתו המקצועית, נסיונו המקצועי, כלים הלקוחים ממגוון תחומי עיסוק, חשיבה תוצאתית ויכולותיו האישיות, יכול ללוות, לפתוח אפשרויות חשיבה ופעולה חדשות, לשאול את השאלות הנדרשות להערכתו, לעודד, ולשאוף להעצים את המתאמן ולחבר אותו בקשר רציונלי ורגשי כאחד אל הגשמת מטרותיו ולהצלחה. בדרך כלל, אדם שבוחר להגיע לאימון עושה זאת כאשר קיימת פרשת דרכים, התמודדות עם קושי או צורך לבצע שינוי בדרך החיים, ולעתים קושי להגיע לתוצאות. עם זאת, יש אנשים הבוחרים להתאמן דווקא בעיתות של שגשוג ופריחה, כדי לנצל את המומנטום החיובי ולגדול עוד.